הרפואה הסינית כהיותה רפואה עתיקה, משתמשת בכלי איבחון ייחודים שהתפתחו לאורך אלפי שנים. הרי מיותר לציין שבשנת 200 לפנה”ס, תקופה בה הרפואה הסינית שגשגה באיזורים שונים בסין, לא היו אמצעים טכנולוגים כמו צילום רנטגן או פיענוח של בדיקות דם במעבדה. הסינים הקדומנים אספו מידע על גוף האדם בדרכים ייחודיות. דרכים אלה נבדקו ונחקרו לאורך השנים והוכחו כעובדים קלינית, משמע על בסיס תיאוריות אבחנה אלו, נבחרה אסטרטגיית טיפול שהוכחה כיעילה. למרות העדר אמצעי הטכנולוגיה המקובלים היום, הקדמונים הסינים הבינו והכירו את האנטומיה של הגוף היטב; מיקומם של איברים פנימים ותיפקודם, מיקום של גידים ורצועות, הבנת פעולותם של שרירים שונים ומסלולים של כלי דם ועצבים.
כל אלה עזרו לסינים הקדמונים להבין את התהליכים הפיזיולוגים המתרחשים בתוך הגוף וכך עם השנים יחד עם ניסוי קליני ממושך, נבנתה רפואה עממית חזקה בסין.
איבחון המחלה ברפואה הסינית מתבצע על ידי חלוקה לארבעה עמודי טווח עיקרים:
- תישאול- הרופאים הסינים הסתמכו רבות על הבנת מחלת האדם דרך הסימפטומים שהמטופל מתאר וסימנים שניתן לראות באופן אובייקטיבי. עקב מחסור באמצעי איבחון מודרניים, היו הרופאים העתיקים מיומנים מאד במציאת תבניות מחלה על פי התישאול. לכן בעת התישאול מתבצע תישאול מקיף במגוון רחב של נושאים על מנת לקבל תמונת מצב ברורה על מצב הגוף.
- הרחה- הרחת המטופל- הפרשות מסוימות כגון זיעה, שתן וצואה. ריחות הקשורים למערכת העיכול כגון גזים או הבל פה, יכולים להעיד על מצבים שונים במצב הגוף. (כיום כבר לא נהוג להריח שתן וצואה כמובן)
- התסכלות- הסתכלות על גוף המטופל בצורה רחבה הכוללת את פני המטופל וצבעם (פנים אדומות מרמזות על חום בגוף, פנים חיוורות מרמזות על חולשה באנרגית הגוף וכו’) על מבט עיניי המטופל (האם יש ברק בעיניים- חשוב מאד במחלות המערבות את הנפש כמו דיכאון) והסתכלות על מבנה גוף המטופל. חלק אחרון וחשוב במיוחד בצורת איבחון זו כולל התסכלות על הלשון. שיטת איבחון ייחודית זו התפתחה בסין במהלך ההיסטוריה של הרפואה הסינית והיוותה לחלק מאד חשוב באבחנת הבעיה. למעשה הלשון מחולקת לאיזורים מסויימים, שכל איזור כזה מייצג איברים פנימיים שונים. דרך צבעה של הלשון, צורתה ומידת החיפוי על הלשון ניתן לקבל תמונת מצב על מצב האיברים הפנימיים בגוף.
- מישוש-למעשה בדיקה זו דומה לבדיקה הפיזיקלית המתבצעת על ידי רופא. בדיקת המישוש נחלקת לשני סוגים עיקרים: 1. מישוש העורק הרדיאלי: אבחנת דופק ברפואה הסינית שונה מאד מהרפואה המערבית. בעוד ברפואה המערבית בודקים את כמות הפעימות, ברפואה הסינית בנוסף לכמות הפעימות המעידה על מהירות/איטיות הדופק, נבדקת גם איכות הדופק. בדומה להתסכלות על הלשון, על העורק הרדיאלי מונחות שלוש אצבעות שכל אצבע מהווה איזור מסויים בגוף (עליון, אמצעי ותחתון) ועל פיו שיוך לאיבר מסוים. בבדיקת הדופק נבדקת איכותו של הדופק אשר לעיתים שונה מעמדה לעמדה. 2. בנוסף לדופק, הרופא הסיני ממשש איזורים ומקטעים בגוף, בעיקר בין מפרקי הידיים למרפק ומפרקי הרגליים לברכיים. המישוש באיזורים אלה מתבצע עם האגודל אשר מוחלק על העור. הלחיצה עם האגודל אינה כואבת ואף יותר מכך אפילו נעימה. בנוסף נקודות דיקור מסוימות בעיקר באיזור הבטן או הגב משמשות ככלי איבחון על ידי לחיצה. כאשר ישנה רגישות מוגברת בעת הלחיצה זה יכול להעיד על איזשהי דיסהרמוניה בגוף.
חשוב להדגיש שכל פעולת המישוש מתבצעת בלבוש מלא תחת הפקדה מירבית על צנעת המטופל
