הפוסט הקודם שלי על נפלאות הדיקור עסק בעיקר בצד המקצועי טכני של הרפואה הסינית והדיקור הסיני. בשני העשורים האחרונים העולם מחוץ לגבולות סין הבין הנחה מאד פשוטה האומרת שגם אם לרפואה המודרנית קשה להבין ולהסביר את הרפואה הסינית במונחים של מדע מודרני, מה ששרד בסין למעלה מ 2500 שנה, בעל תיעוד ותוצאות קליניות מרשימות מצריך התייחסות ובדיקה מחודשת.
אך מי שמכיר יותר לעומק את הסובך הבירוקרטי של עולם הרפואה, את האינטרסים הכלכליים ואת כוחן של חברות התרופות מבין שהכל בסופו של דבר מסתכם במילה אחת והיא לא בריאות
לצערי הרב, אני לא מבין גדול בבירוקרטיה הזו אך זה די ברור שהבריאות של האנשים לא נמצאת בראש סדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות. לכן אני באמת מאמין שכניסתה האיטית יחסית (זה היה יכול הרבה יותר מהר) של הרפואה הסינית למערך הרפואה הקונבנציונלית נתקל בסירוב לא רק מן הסיבה המגוכחת של Evidence Based Medicine , כי הרי התוצאה הקלינית היא זו שקובעת. ( יש לי המון מה להגיד על רפואה המתבססת על הוכחות, הוכחות אשר הוגדרו על ידי גוף מסוים אך את זה נשמור לפוסט אחר) זהו עולם שמונע כולו מאינטרסים כלכליים.
הפוסט הזה יעסוק בצד ההומני של הדיקור הסיני וביכולת הבאמת גדולה שיש לכלי הזה לעזור לכל כך הרבה אנשים. ללא מטרות רווחיות, ללא סובך בירוקרטי וללא אינטרסים. רק מטפל ומחט בידו…
מומביי היא העיר הגדולה בהודו ואחת הגדולות בעולם מבחינת אוכלוסיה. כיום מעריכים שבמטרופולין מתגוררים באיזור ה 20 מליון איש. צפיפות האוכלוסייה בעיר היא כ 22 אלף איש לקמ”ר.. אך מי שביקר וטייל בהודו יודע שההודים לא כל כך מדוייקים במספרים..אני לא רוצה לדעת את המספר האמיתי!
במומביי נמצאת אחת משכונות העוני הגדולות באסיה ובעולם כולו. שכונות עוני אלו מכונות Slums ועל פי הגדרת האומות המאוחדות, זהו איזור מוזנח המתאפיין בתנאי דיור ירודים מאד הכוללים אספקת חשמל רעועה, ללא מים זורמים, באיזור מזוהם ומלוכלך. אני חושב שההגדרות האלו רחוקות מלתאר באמת את התנאים הקשים שיש לאוכלוסיה המקומית. ב Dharavi (כך נקראית השכונה) מתגוררים בין 0.5-1 מליון איש, בשטח של כמה קילומטרים מרובעים..
מיותר לציין שלאכולוסייה המקומית אין אפשרות כלכלית לקבל מענה רפואי בסיסי, או לחילופין שלא מסופק לאוכלוסייה שירותים רפואיים.
Barefoot Acupuncturist הוא ארגון ללא מטרת רווח ההוקם בלב שכונת העוני על ידי מטפל ברפואה סינית מבלגיה. למעשה הארגון הינו קלינקה לרפואה סינית בדגש על דיקור סיני. מטרת הקליניקה לספק מענה רפואי לאוכלוסיה המקומית שלה אין נגישות לשירותים רפואים בעיקר עקב יכולת כלכלית דלה. הקליניקה גובה מחיר סמלי מינימלי של 20 רופי (באיזור ה 2 שקלים) בעוד שמחיר ממוצע בהודו לדיקור סיני הינו 200 רופי. למעוטי יכולת שאין באפשרותם לשלם את המחיר הנמוך הזה ניתנים טיפולים בחינם. בנוסף מטרת האירגון היא להכשיר צוות מקומי אשר בבוא היום יוכל להמשיך ולטפל באוכלוסיה המקומית.
הארגון פועל החל משנת 2007 וכיום מפעיל כבר שלוש קליניקות, שתיים בתוך העיר מומביי ואחת מחוץ לעיר גדולה, בכפרים של דרום הודו שם המצב הכלכלי והבריאותי אפילו יותר קשה.
הנה סרטון קצר על פעילות הקליניקה
בעוד הדיקור הסיני יכול לטפל במגוון רחב של מצבים, עיקר הטיפול בקליניקה מתבצע על בעיות כאב. מדובר על נשים שצריכות לסחוב גלונים גדולים וכבדים של מים כל יום על גבם. על אנשים שחוו התקפי שבץ מוחי ונשארו משותקים חלקית בגופם, או על אנשים שצריכים לעבוד עבודה פיזית קשה במשך שעות רבות הגורמת לכאבים רבים, ועל השמנת יתר קשה בעקבות העדר תזונה בריאה הגורמת לכאבים כרוניים במפרקים כגון כאבי ברך וגב.
נפלאות הדיקור הסיני לא מפסיק להדהים ולהפתיע אותי.. באיזור כה עני, עם אוכלוסייה שלא מקבלת מענה רפואי, עם בעיות כרוניות ארוכות שנים ניתן להשיג הקלה של מכאוב ואופטימיות זהירה להמשך חיים קצת יותר “נורמלים”
שלא תבינו אותי לא נכון, דיקור סיני הוא אינו עבודת אלילים ומעשה קסמים. בחלק מן המקרים, הטיפול נמשך לזמן רב עקב חומרת הבעיה. לחלק מן המטופלים אפילו קשה לעזור עקב זה שהם לא באמת יכולים לשנות את אורח חייהם. בתנאי מחייה כל כך קשים, אי אפשר באמת לשנות את התזונה שלהם או לבקש מהם לקחת מנוחה של כמה ימים מהעבודה.
אבל בסופו של יום, בהרבה מאד מקרים, הדיקור הסיני כן מצליח להביא את המטופלים הללו למקום טוב יותר בחיים שלהם, בהתמודדות עם הכאב הכה גדול שהם חווים בכל יום ביומו. כאב נפשי ופיזי כאחד וזה מה שבאמת חשוב..
למטפלים המעוניינים להתנדב בארגון, או למעוניינים לתרום ניתן למצוא פרטים נוספים:
