תיאוריית יין ויאנג

תיאוריה זו מחזיקה בדעה שלכל תופעה או אובייקט בטבע מכיל בתוכו שני צדדים הופכיים אשר נקראים יין ויאנג. בתיאוריה זו שני ההפכים נמצאים בקונפליקט אך תוך כדי תלויים אחד בשני. מערכת היחסים הזו בין ההפכים מהווה את החוק האוניברסאלי לעולם החומרי והעיקרון הקיומי לריבוא הדברים.

תיאוריה זו בעיקר מרחיבה את ההופכיות אך מאידך התלותיות במערכת היחסים שבין היין ליאנג. מערכת יחסים זו בשימוש נפוץ ברפואה הסינית בעיקר בכדי להסביר את הפיזיולוגיה ופתולוגיה של גוף האדם. זוהי השפה דרכה מתוארים תהליכים בגוף.

במקור, המהות של יין ויאנג היה מאד פשוט: קירבה או ריחוק מן השמש. הצד הקרוב שנמצא מול השמש היה יאנג ואילו הצד הרחוק היה יין. במשך השנים פילוסופים סינים הגיעו למסקנה שלהרבה דברים בטבע יש דבר והיפוכו- שמיים וארץ, שמש וירח, יום ולילה, חום וקור, גבר ואישה, חיים ומוות וכו.

כתוצאה מכך המשמעות והביטוי של יין-יאנג הורחבה לקונספט של הפכים. לכן כל דבר עם אפיון של שמש, שמיים,תנועה, חום, זכר וכו.. נחשב יאנג בעוד ירח, אדמה,חומר,קור ואישה נחשב יין.

כתוצאה מכך תיאוריית יין-יאנג התפתחה לחשיבה פילוסופית מופשטת אשר התרחקה מהקשר הראשוני שלה. התיאורה סברה שלא רק שקונספט יין-יאנג מאוחד, הופכי אחד לשני וחלק בלתי נפרד אחד מהשני בכל הדברים ביקום, אלא שהעליה והשינוי של האחד כלפי השני הינה התוצאה שיוצרת אינטרקציה של שני כוחות הופכים אך עדין מאוחדים.

ב NEI JING, בספר השאלות הפשוטות- SU WEN , ספר הקנון של הרפואה הסינית המוערך בתקופה של לפני 2200 שנים נכתב:

“Yin-Yang- it is the law of the heaven and the earth, the guiding principle of everything, the parents of change, the root and source of life and death, and the house of spirit”.

מה שהציטוט מבהיר בבירור הינו שהבסיס והשורש של כל הדברים וכל התופעות ביקום הינו יין-יאנג. בעיקר עקב ההשפעה של הכתבים העתיקים, הקונספט של יין ויאנג הפך לעיקרון בסיסי ולשפה של הרפואה הסינית. בכדי להבין את המשמעות של הכתבים העתיקים אשר מסבירים את המציאות במונח של יין ויאנג ובהמשך במונח של חמשת התנועות, ישנו צורך להבין את המשמעות והתפקיד שהתיאוריה שימשה בחשיבה המדעית של התקופה הקדומה.

תיאוריית יין-יאנג ותיאוריית חמשת התנועות מתארות דרכים לאפיין צ'י.
צ'י מוגדר כיחידה פונקציונלית בכל הדברים- בסביבה ובייצורים חיים. אך במידה מסוימת צ'י הינו סוג של חומר, או בצורה יותר מדוייקת- הפוטנציאל לשינוי בתוך גוף חומרי-פיזי.כאשר מסתכלים על תופעות בטבע ומנסים לאבחן אותם במושגים של יין ויאנג, המטרה אינה לאפיין התופעות אלא להעריך בצורה כמותית את הדברים. מה הכוונה? לכל התופעות והדברים יש ברמה מסוימת יין ויאנג בטבע שלהם. המפתח באיבחון הינו לדעת היכן למקם את התופעות והדברים ואילו גורמים יכולים להשפיע עליו בעקבות כך.

החשיבה הסינית הקדומה ראתה דברים בצורה הוליסטית- פרט הינו חלק מהשלם. עקב כך יין או יאנג של דבר מסויים תלוי במה אנו משווים אליו. מה הכוונה? כאשר אנחנו משווים בין הרגליים לראש- הרגליים יותר קרובות לאדמה ולכן הינם יינים לעומת הראש שקרוב יותר לשמיים והינו יאנגי. אך כאשר אנו משווים בין הראש לענף גבוה של עץ, הראש יחסית לענף ייני והענף יחסית לראש יאנגי, וכך הלאה והלאה.

כתיבת תגובה