” בעת העתיקה הרופא היה מקבל תגמול כל עוד חוליו לא הגיעו למרפאתו. כאשר חלו מטופליו והגיעו למרפאתו של הרופא, חדל הרופא לקבל תגמול”
במהות הרפואה הסינית הינה רפואה מונעת. בספרות הסינית העתיקה משפט מפורסם זה מהווה ללב ליבה של הרפואה העממית הקדומה. בימים עברו, הרופא היה סוג של מורה ומחנך למטופליו. הרופא היה מלמד את מטופליו איזה אוכל עליהם לאכול ובאיזה צמחי מרפא עליהם להשתמש בזמנים השונים של עונות השנה. בנוסף הרופא היה ממליץ על אורחות חיים והרגלי שינה נכונים. כאשר האדם למרות ההמלצות היה יוצא מן איזון ומחלה הייתה מתבטאת, הרופא היה משתמש בכלי הטיפול שלו בכדי להחזיר את האיזון לגוף. כלי הטיפול שהיו ברשות הרופא היו- מחטי הדיקור שנדקרו בנק’ בגוף, צמחי מרפא, מגע מרפא (טווינה) ושוב המלצות על תזונה מתאימה לאדם ולעונות השנה ואורחות חיים מתאימים ונכונים.
רק כאשר הופר האיזון בגוף האדם הרופא משתמש בכליו- דיקור סיני, צמחי מרפא, תזונה, צ’י קונג וטאי צ’י. איזון עדין זה אשר מתרחש בטבע ובגוף האדם מתאר את תהליך התנועה והשינוי התמידי של הצ’י. צ’י בתירגום לעיברית פירושו כוח החיים. כוח החיים שנמצא בכל הדברים ביקום. אומנם ליצור חי יש הרבה יותר צ’י מאבן דוממת, אך גם לאבן וגם לבע”ח יש רמה מסוימת של צ’י. לכוח החיים ישנם מרכיבים יינים ומרכיבים יאנגים. דוגמאות לחיבורים של יין ויאנג בטבע שממנו שאובה הפילוסופיה הסינית הם למשל השילוב של האור שבשמים והמצע שבאדמה המובילים ליצירת צמח, גבר ואישה המקיימים יחסי מין ונוצר תינוק, ותופעות פיזיקליות כגון לחץ ברומטרי נמוך בשילוב לחץ ברומטרי גבוה המביאים ליצירת רוח. הפילוסופים הסינים חשבו על התהליך והגיעו למסקנה שחייב להיות כוח המניע את התהליך. לכוח זה ניתן השם “צ’י”.
כמו בהרבה תרבויות קדומות אחרות, סבר תחילה האדם שיש קשר בין מחלה לבין שדים ורוחות אשר חדרו לגוף. מחלה אופיינה כמו סופה החודרת דרך העור וטיפול במחלה זו היה בעיקר סביב הוצאה של ה”מחלה”. אך החל מהמילניום הראשון, האנשים שעסקו ברפואה החלו להבין הרבה יותר לגבי גוף האדם, בבריאות ובחולי והגישה למחלה השתנתה בצורה ניכרת. בכתבים הקלאסים של הקיסר הצהוב – The Yellow Emperor’s Inner Classic – הקנון של הקיסר הצהוב, טענה מהפכנית קבעה שמחלה, גוף האדם והמטפל יצרו משולש בינהם- משולש המהווה את תהליך הריפוי. לא עוד גישה טיפולית של הוצאה של ה”סופה” היוצרת מחלה. רפואה חדשה של אותם זמנים ניסתה להבין איך המחלה משפיעה על האיברים, ומה היא הדרך להחזיר לגוף את האיזון מחדש, בכך להחזיר “עטרה ליושנה” – בריאות לגוף.
